<h1>ספר עזרת נשים — שער ראשון</h1>
<h2>דף ב.</h2>
האשה נקנית ומתקדשת לאיש בשלשה דברים בכסף בשטר ובביאה. אם מקדש בכסף צריך שיהא בו שוה פרוטה, ויאמר הרי את מקודשת לי או הרי את מאורסת לי או הרי את לי לאשה, ויקדש בפני עדים, ומנהגנו על הרוב לקדש בטבעת ואומר כך, הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל. המקדש בשטר הוא שיכתוב לה על הנייר או על החרס או על העלה וכיוצא בזה הרי את מקודשת לי בזה כדת משה וישראל, ונותנו לה גם כן בפני עדים. המקדש בביאה, הוא שיבא אליה ויאמר הרי את מקודשת לי או הרי את לי לאשה בבעילה זו כדת משה וישראל, ומתיחד עמה בפני עדים ובועלה, ומשיגמור ביאתו היא מקודשת לו, ובין בא אליה כדרכה בין שלא כדרכה הרי זו מקודשת. אולם אין ראוי לעשות כך ולקדש בביאה, דרב מנגד מאן דמקדש בביאה ואדמקדש בלא שדוכי. היה מדבר עמה על עסקי קדושין ורצתה ועמד וקדש ולא פירש ולא אמר לה כלום ונתן בידה או בעל דיו הואיל והיו עסוקים באותו ענין, ואין צריך לומר אתם עדי.
<h2>דף ב:</h2>
אין האשה מתקדשת אלא לרצונה ואם נתקדשה בעל כרחה אינה מקודשת, אבל האיש שנאנס עד שקדש בעל כרחו הרי היא מקודשת, אמר לה התקדשי לי בכסף זה נטלתו וזרקתו לפניו או לים או לאור או לדבר אחר האבד אינה מקודשת, אמרה תנהו לאבא או לאביך או לפלוני ונתן אינה מקודשת, ואם אמרה תנהו לו ויקבלהו בשבילי [הרי היא מקודשת, אמרה הניחהו על הסלע אינה מקודשת, ואם היה סלע שלה מקודשת. היה סלע של שניהם הרי זו] מקודשת מספק. התקדשתי לי בככר זה, אמרה תנהו לעני אפי' היה העני סמוך עליה אינה מקודשת. תנהו לכלב אינה מקודשת ואם הכלב שלה מקודשת, היה רץ אחריה לנשכה ואמרה לו תנהו לכלב הרי היא ספק מקודשת, היו לו פירות או תכשיטין ודומה להן ואמרה האשה תן לי מאלו ואמרה לה אם אתן לך תהיי מקודשת לי ואמרה הן ונתן לה הרי זו מקודשת, אבל אם ענתה תן לי או השלך לי בדומה לזה שמורה שדעתה לומר לא תשטה אבל תן לי לבד ונתן לה אינה מקודשת, או אם היה שותה ואמרה לו תן לי כוס לשתות ואמר לה אם אתן לך תתקדשי לי וענתה ואמרה השקני השקות אינה מקודשת שאין ממש בדברים אלו אבל בדעתה היה לומר השקני לבד ולא תשטה בי.
<h2>דף ו:</h2>
המקדש במלוה אפי' בשטר אינה מקודשת דמלוה להוצאה נתנה וכבר הוציאה היא המעות שלותה הימנו ואינה מקבלת עכשיו ממנו שום דבר כשמקדשה, אבל אם הלוה אליה על המשכון וקדשה במלוה ההיא והחזיר לה המשכון שלה הרי זו מקודשת בהנאת המשכון המושב אליה.
<h2>דף ח:</h2>
אמר לה התקדשי לי בדינר ומשכון זה יהיה בידך עד שאתן הדינר אינה מקודשת שהדינר לא הגיע לידה ולא נתן לה המשכון שיהיה שלה, אמר לה הרי את מקודשת לי בכסף זה על מנת שתחזירהו לי אינה מקודשת, בין החזירה בין לא החזירה, שאם לא החזירה לא נתקיים התנאי ואם החזירה הרי לא נהנית ממנו כלום.
<h2>דף יב:</h2>
נתן לה פקדון ואמר לה כנסי פקדון זה וחזר ואמר קודם שתטלנו הרי את מקודשת לי בו ונטלתו ושתקה הרי זו מקודשת, ואם אחר שנטלתו בתורת פקדון אמר הרי את מקודשת לי בו ושתקה אין זה כלום שכל שתיקה דלאחר מתן מעות אינה כלום, אבל אם אמרה הן אחר שנטלה הרי זו מקודשת.
<h2>דף יג.</h2>
גזל את האשה או גנב ממנה או חמסה וחזר וקדשה בגזל או בגניבה או בחמסה, ואמר לה הרי את מקודשת לי בו, אם קדמו ביניהם שדוכין ונטלה ושתקה הרי זו מקודשת, ואם לא שדך מעולם אע"פ ששתקה כשנתן בתורת קדושין אינה מקודשת אבל אם אמרה הן הרי זו מקודשת.
ואם היה לה חוב אצלו ואמר לה הרי את מקודשת לי בו קודם שתטלנו ונטלתו ושתקה אם היו שדוכין ביניהם הרי זו מקודשת ואם לאו אינה מקודשת עד שתאמר הן, ואם אחר שנטלה החוב אמר לה הרי את מקודשת לי בו אפילו אמרה הן אינה מקודשת שהרי לא הגיע לידה משלו כלום אלא שלה נטלה וכבר נפרע חובו משעה שנטלה ואינה יכולה לחזור ולתבעו בחוב פעם אחרת.
<h2>דף יט:</h2>
המקדש את האשה על תנאי אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת בין שהתנאי מן האיש בין מן האשה, וכל תנאי העולם בין בקדושין בין בגרושין או במקח וממכר או בשאר דיני ממון צריך להיות בתנאי ארבעה דברים, [ואלו] הם תנאי כפול, והן קודם ללאו, ותנאי קודם למעשה, ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו, ואם חסר התנאי אחד מאלה הרי התנאי בטל וכאלו אין שם תנאי כלל. אלא תהיה מקודשת או מגורשת או יתקיים המקח או המתנה מיד כאלו לא התנה כלל, הואיל וחסר התנאי אחד הארבעה דברים אלו, כיצד אמר לאשה אם תתני לי מאתים זוז הרי את מקודשת לי בדינר זה ואם לא תתני לי לא תהיה מקודשת, ואחר כך נתן לה הדינר הרי התנאי קיים והרי זו מקודשת ואם לא נתנה לו אינה מקודשת, אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה ונתן הדינר בידה והתנה ואמר אם לא תתני לי מאתים זוז לא תהיי מקודשת ואם תתני לי תהיי מקודשת הרי התנאי בטל מפני שהקדים לאו להן גם המעשה היה קודם לתנאי והרי זו מקודשת מיד ואינה צריכה ליתן, אמר לה אם תעלי לרקיע הרי את מקודשת לי בדינר זה ואם לא תעלי לא תהיי מקודשת ואחר כך נתן הדינר בידה הרי התנאי בטל והיא מקודשת שהתנה בדבר שאי אפשר לקיימו, התנה בדבר שאפשר לקיימו אבל תורה אסרתו כגון שאמר לה אם תאכלי חלב ודם הרי את מקודשת לי בדינר זה ואם לא תאכלי לא תהיי מקודשת ואחר [כך] נתן לה הדינר בידה הרי התנאי קיים ואם עברה ואכלה הרי זו מקודשת ואם לא אכלה אינה מקודשת, ודין זה בעצמו בגט אשה ואין אומרין על זה שהתנה על מה שכתוב בתורה שהדבר ברשותה וברצונה שלא תאכל ולא תתקדש ולא תתגרש, קדשה על תנאי שלא יהא לה עליו שאר כסות ועונה, בשאר וכסות תנאו קיים מפני שהם ממון והמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים אבל בעונה תנאו בטל והרי היא מקודשת ואינו יכול לפטור את עצמו מעונה, המקדש על תנאי, כשיתקיים התנאי תהיה מקודשת משעה שנתקיים ולא מעת שנתקדשה. כגון שאמר לה אם אתן לך מאתים זוז בשנה זו הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא אתן לך לא תהיה מקודשת, ונתן לה הדינר בניסן והמאתים זוז באלול הבא אחריו, הרי זו מקודשת משעה שקבלה המאתים זוז ולא קודם לכן, לפיכך אם בא אחר וקדשה קודם שנתקיים תנאו של ראשון הרי היא מקודשת לשני ודין זה בעצמו בגיטין ובממון בשעה שיתקיים התנאי יהיה גט או יתקיים המקח והמתנה, בד"א בשהיה שם תנאי ולא אמר מעכשו, אבל אמר לה הרי את מקודשת לי מעכשו בדינר זה אם אתן לך מאתים זוז, ולאחר זמן נתן לה המאתים הרי היא מקודשת למפרע משעת קדושין. ואם קדשה אחר קודם שיתקיים התנאי אינה מקודשת, וכן דין זה בגיטין ובממון, וכל האומר מעכשו אינו צריך לכפול תנאו ולא להקדים תנאי למעשה אבל צריך להתנות שאפשר לקיימו וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואין צריך לכפול תנאו ולא להקדימו למעשה. כתב הר"ם [אישות פ"ו הי"ד] יש מהגאונים האחרונים שאמרו שאין צריך כפילת תנאי אלא בגיטין וקדושין, אבל בענין ממון אין צריך, ואין אנו מסכימים לדבריהם, שכפילת תנאי עם שאר ארבעה דברים, מתנאי בני גד ובני ראובן למדו אותן חכמים אם יעברו ואם לא יעברו, והתנאי ההוא לא היה בגיטין ובקדושין וכן הורו גדולי הגאונים הראשונים וכן ראוי לעשות.
<h2>דף מא.</h2>
האיש יש לו לעשות שליח לקדש לו אשה בין אשה פלנית בין בסתם. והאשה הגדולה עושה שליח גם כן לקבל לה קדושיה בין מאיש פלוני בין מאחרים. האב גם כן עושה שליח לקבל קדושי בתו קטנה או נערה שעודה ברשותו ויכול לומר לה צאי וקבלי קדושיך, האשה שעושה שליח לקבל קדושיה צריך לעשותו בעדים, גם האיש העושה לו שליח לקדש לו אשה מנהגנו לעשותו בעדים גם כן, אמנם הר"ם [אישות פ"ג הט"ו] כתב שאין צריך לאיש לעשותו בעדים שאם הודו השליח והמשלח אין צריכין עדים.
וזה תורף שטר שליחות השליח לקדש לו אשה. בפנינו עדים חתומי מטה בא ר' פלוני בר' פלוני המתגורר היום פה מגדול פלוני או עיר פלוני היושב על נהר פלוני או על מי מעיינות לפי העיר שהוא דר שם, וכך אמר אלינו היו עלי עדים נאמנים וקנו ממני בקנין גמור וכתבו בכל לשון של זכות וחתמו ותנו ביד ר' פלוני בר' פלוני הדר היום פה במגדול פלוני להיות בידו לעדה לראיה ולזכות או לבא מכחו לעת וזמן שיצטרך אליהם איך אני פלוני הנזכר נתרציתי ברצון נפשי לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה אלא בלב שלם ובנפש חפצה ונתתי לו במתנה גמורה ארבע אמות קרקע בחצרי ואגבן הנני פלוני בר' פלוני הנז' ממנה ומרשה ומשליט ר' פלוני הנזכר שיהיה שלוחי לקדש לי אשה פלונית בת ר' פלוני להיות לי לאשה כדת משה וישראל ותהא ידו כידי וכחו ככחי ופיו כפי ודבורו כדבורי ועשייתו כעשייתי והליכתו כהליכתי לכל דבר קדושי פלונית הנזכרת וכשיגיעו הקדושין מיד ר' פלוני הנזכר ליד פלונית הנזכרת אז תהיה היא מקודשת לי כדת משה וישראל, כל אלה הדברים שמענו אנחנו עדים חתומי מטה מפי ר' פלוני בר' פלוני ובפנינו נשבע שבועת התורה חפץ ביד על דעת המקום ועל דעת הרבים ועל דעתינו בבטול כל מודעי ומודעי דמודעי דנפקי מגו מודעי דמודעי עד סוף כל מודעי, וקנינא מיניה במנא דכשר למקניא ביה על כל מה דכתיב ומפורש לעיל, ומה שהיה בפנינו פה במגדול פלוני בכך וכך לחדש פלוני של שנת מאתים והשנה שתהיה אז לפרט האלף הששי לבריאת עולם כתבנו ונתננו ביד ר' פלוני הנזכר שליח ר' פלוני בר' פלוני להיות לו לעד לראיה ולזכות וחתמנו שמותיו פה, והכל שריר וקים, והעדים חותמין בכתב ידם תחת שטה אחרונה או ישלימוה בחתימת ידם ואין בכך כלום.
<h2>דף מג.</h2>
השליח נעשה עד, ואם עשה השולח שני(ם) שלוחים לקדש לו אשה והלכו וקדשו אותה הן הם שלוחיו הן הם עדיו ואין צריכין לו לקדשה אליו בפני שנים אחרים, וכשהשליח מקדש אותה אומר לה הרי את מקודשת לפלוני בכסף זה או בשטר זה, ושליח האשה המקבל קדושין בעבורה אומר לו הבעל הרי פלנית ששלחה אותך לקבל קדושיה ממני מקודשת לי והוא אומר לו קדשתיה לך או ארסתיה לך לאשה, המקדש על ידי האב אומר לו הרי בתך פלונית מקודשת לי בכסף זה והוא אומר קדשתיה לך, קדש בשטר לא יכתוב אלא מדעת האב או מדעת השליח, אמרו חכמים מצוה לאדם שיקדש הוא בעצמו את אשתו יותר מעל יד שלוחו ומצוה על האשה לקדש עצמה בידה יותר מעל יד שליח, ואין ראוי לאב לקדש את בתו קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה, גם לא נכון לאיש לקדש קטנה ולא לקדש אשה עד שיראנה שמא לא תמצא חן בעיניו ויגרשנה וישנאה או יבא אליה וישנאה.
<h2>דף מו.</h2>
קדשה בפחות משוה פרוטה אינה מקודשת, קדשה בתמרה ודומה לה או בכלי שאינו שוה פרוטה במקומו הרי זו מקודשת מספק חיישינן שמא שוה פרוטה במדי או במקום אחר.
אמר לה הרי את מקודשת בפרוטה זו ובחוב שיש לי אצלך הרי זו מקודשת, וכן אם אמר לה במלוה שיש לי אצלך ובפרוטה זו הרי זו מקודשת.
<h2>דף מח.</h2>
אמר לה הרי את מקודשת בחוב שיש לי ביד פלוני זה במעמד שלשתן הרי זו מקודשת.
<h2>דף מח:</h2>
האומר לאשה הרי את מקודשת לי בדינר זה של כסף ונמצא של זהב של זהב ונמצא של כסף וכיוצא בזה על מנת שאני כהן ונמצא לוי וההפך בכל זה והדומה לו אינה מקודשת שהרי הטעה אותה וכן היא שהטעתו.
<h2>דף נב:</h2>
גזל את האשה או גנב ממנה או חמסה וחזר וקדשה בגזל או בגניבה או בחמסה, ואמר לה הרי את מקודשת לי בו, אם קדמו ביניהם שדוכין ונטלה ושתקה הרי זו מקודשת, ואם לא שדך מעולם אע"פ ששתקה כשנתן בתורת קדושין אינה מקודשת אבל אם אמרה הן הרי זו מקודשת.
<h2>דף ס.</h2>
המקדש את האשה על תנאי אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת בין שהתנאי מן האיש בין מן האשה, וכל תנאי העולם בין בקדושין בין בגרושין או במקח וממכר או בשאר דיני ממון צריך להיות בתנאי ארבעה דברים, הם תנאי כפול, והן קודם ללאו, ותנאי קודם למעשה, ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו, ואם חסר התנאי אחד מאלה הרי התנאי בטל וכאלו אין שם תנאי כלל. אלא תהיה מקודשת או מגורשת או יתקיים המקח או המתנה מיד כאלו לא התנה כלל, הואיל וחסר התנאי אחד הארבעה דברים אלו, כיצד אמר לאשה אם תתני לי מאתים זוז הרי את מקודשת לי בדינר זה ואם לא תתני לי לא תהיה מקודשת, ואחר כך נתן לה הדינר הרי התנאי קיים והרי זו מקודשת ואם לא נתנה לו אינה מקודשת, אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה ונתן הדינר בידה והתנה ואמר אם לא תתני לי מאתים זוז לא תהיי מקודשת ואם תתני לי תהיי מקודשת הרי התנאי בטל מפני שהקדים לאו להן גם המעשה היה קודם לתנאי והרי זו מקודשת מיד ואינה צריכה ליתן, אמר לה אם תעלי לרקיע הרי את מקודשת לי בדינר זה ואם לא תעלי לא תהיי מקודשת ואחר כך נתן הדינר בידה הרי התנאי בטל והיא מקודשת שהתנה בדבר שאי אפשר לקיימו, התנה בדבר שאפשר לקיימו אבל תורה אסרתו כגון שאמר לה אם תאכלי חלב ודם הרי את מקודשת לי בדינר זה ואם לא תאכלי לא תהיי מקודשת ואחר [כך] נתן לה הדינר בידה הרי התנאי קיים ואם עברה ואכלה הרי זו מקודשת ואם לא אכלה אינה מקודשת, ודין זה בעצמו בגט אשה ואין אומרין על זה שהתנה על מה שכתוב בתורה שהדבר ברשותה וברצונה שלא תאכל ולא תתקדש ולא תתגרש, קדשה על תנאי שלא יהא לה עליו שאר כסות ועונה, בשאר וכסות תנאו קיים מפני שהם ממון והמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים אבל בעונה תנאו בטל והרי היא מקודשת ואינו יכול לפטור את עצמו מעונה, המקדש על תנאי, כשיתקיים התנאי תהיה מקודשת משעה שנתקיים ולא מעת שנתקדשה. כגון שאמר לה אם אתן לך מאתים זוז בשנה זו הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא אתן לך לא תהיה מקודשת, ונתן לה הדינר בניסן והמאתים זוז באלול הבא אחריו, הרי זו מקודשת משעה שקבלה המאתים זוז ולא קודם לכן, לפיכך אם בא אחר וקדשה קודם שנתקיים תנאו של ראשון הרי היא מקודשת לשני ודין זה בעצמו בגיטין ובממון בשעה שיתקיים התנאי יהיה גט או יתקיים המקח והמתנה, בד"א בשהיה שם תנאי ולא אמר מעכשו, אבל אמר לה הרי את מקודשת לי מעכשו בדינר זה אם אתן לך מאתים זוז, ולאחר זמן נתן לה המאתים הרי היא מקודשת למפרע משעת קדושין. ואם קדשה אחר קודם שיתקיים התנאי אינה מקודשת, וכן דין זה בגיטין ובממון, וכל האומר מעכשו אינו צריך לכפול תנאו ולא להקדים תנאי למעשה אבל צריך להתנות שאפשר לקיימו וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואין צריך לכפול תנאו ולא להקדימו למעשה. כתב הר"ם [אישות פ"ו הי"ד] יש מהגאונים האחרונים שאמרו שאין צריך כפילת תנאי אלא בגיטין וקדושין, אבל בענין ממון אין צריך, ואין אנו מסכימים לדבריהם, שכפילת תנאי עם שאר ארבעה דברים, מתנאי בני גד ובני ראובן למדו אותן חכמים אם יעברו ואם לא יעברו, והתנאי ההוא לא היה בגיטין ובקדושין וכן הורו גדולי הגאונים הראשונים וכן ראוי לעשות.
<h2>דף סב.</h2>
אבל המקדש את האשה ואמר סבור הייתי שהיתה עשירה והיא עניה, כהנת והיא לויה, הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו, וכן אם אמרה היא סבורה הייתי שהיה עשיר והוא עני כהן והוא לוי הרי היא מקודשת מפני שלא הטעה אותה.
<h2>דף סה:</h2>
המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו אעפ"י ששניהם מודים למקדש, קטן שקדש אין קדושיו קדושין, חרש שנשא פקחת או חרשת שנשאה פקח אין קדושיהן גמורין מן התורה אלא מדברי סופרים, ואם בא פקח וקדש אשת חרש הפקחת הרי זו מקודשת לשני קדושין גמורין ויתן גט ומותרת לבעלה החרש, שוטה שקדש פקחת או פקח שקדש שוטה אין כאן קדושין כלל לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.
<h2>דף סו:</h2>
קדש גויה או שפחה אינן קדושין כלל, גוי ועבד שקדשו בת ישראל אין הקדושין כלום, ישראל משומד שקדש אעפ"י שהוא עובד ע"ז הרי אלו קדושין גמורין וצריכין הימנו גט.
